כותבים לעדן

עדן, ילדה יפה שלנו, טרם הגעתך לעולם התלבטנו אמא ואני לגבי השם שניתן לילד הרביעי שלנו ואז הגחת לעולם כל כך יפה ועדינה שלא היתה שום התלבטות לגבי השם שלך יפה שלי. כל כך נינוחה וחייכנית שסבתא דרורה דאגה שמה את לא זזה מספיק ולא ידעה שאת פשוט נהנית מהחיים ולא מתכוונת לתת לצעצוע כזה או אחר להפריע לשלווה שלך. גדלת והיית לילדה הכי יפה בגן, ביסודי ובתיכון ולמרות הציונים הגבוהים בבית הספר ובמיונים לצבא ואפשרות לשרות ביחידות המודיעין היוקרתיות החלטת שזה לא מספיק קרבי והחלטת להתגייס כלוחמת לחילוץ והצלה. במקביל סיימת בהצלחה את המבדקים שעשית לקורס טיס.לא הרבה יודעים יפה שלי כי בעוד כשלושה שבועות היית אמורה לצאת להכנה לקורס קצינים ובתחילת אותו שבוע לגיבוש טיס כי מסלול אחד לא מספיק. אהובה שלי, בשיחה האחרונה שלך עם אמא אתמול בבוקר אמרת לה שאת עסוקה כרגע כי יורים עליכם ועדיין הספקת לשלוח בקבוצה של המשפחה ״אני אוהבת אותכם״.את הנשיקות ששלחתי לך מיד לאחר מכן כבר לא ראית ילדה שלי!!! כמו רבים לפניי האמנתי שאם נעשה מספיק למען המדינה האהובה שלנו, ילדינו לא יצטרכו להתגייס ולחוות עוד מבצעים ומלחמות. והנה אני עומד כאן מעל למקום מנוחתך האחרון ומנסה בכל כוחי להאמין בדרך שאמך, אני, אחייך ואחיותיך בחרנו ללכת בה והביאה אותנו ואותך לרגע הנורא הזה כשאת נופלת בקרב תוך הגנה על המולדת. אני כל כך גאה בך ואוהב אותך יפה שלי. ומתגעגע לחיוך, לצחוק המתגלגל שלך ולאיך שהתכרבלת בתוכי בכל פעם שהתראנו. 19 וחצי שנים חיית ילדה יפה שלי וכמו כמו כוכב שביט בערת לזמן קצר אך בערת בעוצמה אדירה שאחרים שחיים 100 שנה לא מגיעים אליה. אבא לא אמור לקבור את הילדה שלו ואני לא יודע איך אתמודד עם זה, אבל אני מבטיח לך שנשאר מאוחדים ביחד בכאב ובשמחות שעוד יגיעו כשאת איתנו בכל מקום בו נהיה. אוהב אותך כל כך עדן יפה שלי. אבא.

עדנה שלנו, אנחנו עדיין מחכים שתקפצי מאיזה שיח ותגידי לנו שזה הכל היה בדיחה מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו אחים כאלה שהם גם חברים הכי טובים, חמישייה כזאת בלתי נפרדת. ואתמול לקחו לנו אותך, לקחו לנו חלק מהחמישייה הזאת ואיתה גם חלק עצום מהלב. עדני יפה שלנו, אנחנו מודים לך על 19 שנים לצידך, 19 שנים שזכינו להנות מילדה שעם כמה שהיא יפה מבחוץ היא אפילו יותר מבפנים. ילדה שאי אפשר לעמוד בפניה ובחיוך המושלם והצחוק המתגלגל. אי אפשר להסביר כמה כואב לנו עדן. את היית הכל בשבילנו והבית בחיים לא יהיה כמו שהוא היה בלעדייך. אבל אנחנו מבטיחים לך שאנחנו נעשה הכל כדי להיות מאוחדים ונשמור אחד על השני. אנחנו מקווים שטוב לך עכשיו מלאכית שלנו ויודעים שאת שם בגן עדן, שולחת לנו חיבוק מרחוק. מבטיחים לזכור אותך לעד ולהמשיך להגן על המדינה בגופנו בדיוק כמו שחונכנו וכמו שאת עשית, גיבורה שלנו. את לא מבינה כמה אנשים הגיעו היום להפרד ממך, עדני. השארת חותם ענקי על כולם. תודה על הזכות להיות האחים שלך. אנחנו אוהבים אותך וכל כך מתגעגעים, ואל תדאגי אנחנו שומרים על אבא ואמא. נופר, שני, תמיר ורועי.

עדנה שלי אני גרועה בלכתוב אבל בשבילך אעשה הכל , אני כבר שבוע לא מבינה מה קורה לי בגוף מרגיש כאילו הכל בסדר וזה עוד שבועיים שלא רואות אחת את השנייה , רק שלפני חמישה ימים בכיתי עלייך עדיין לא בטוחה למה, מוצאת את עצמי בימים האחרונים עצבנית, לא סבלנית , מותשת מיואשת אבל דבר אחד לא , וזה מרגישה באבל לקח לי זמן להבין שחיפשתי תשובות והיה חור מאוד גדול במה שנודע לי הגיעו לכאן שתי קצינים בכירים מהיחידה אחד מהם היה איתך שם , הם סיפרו שלחמת עד הרגע האחרון שלא וויתרת שהצלת את כל הפלוגה ולקח לי יותר מדי זמן להבין שאחותי היא גיבורה , גיבורה שלי, גיבורת ישראל וגיבורה של כל חייל במדינה אני בוכה וכועסת כועסת על עצמי שלא יכולתי להיות שם בשבילך שהכי היית צריכה אותי , שלא כתבתי לך תשמרי על עצמך כי חשבתי שהכל בשליטה , שלא מספיק שאלתי ודאגתי, שלא היה מי שיגן עלייך שאת הגנת על כולם את כל כך אמיצה והלוואי שהיה לי טיפה מהאומץ שהיה לך אני מרגישה כל כך לבד , עדנה שלי בהלוויה היו כמויות של אנשים שהיה לי קשה להכיל חיפשתי מקום להתחמק והדבר הראשון שעלה לי לראש טוב אני אמצא את עדנה ונתחמק מכולם באיזה פינה אבל את לא היית וזה לא משהו שאני מעכלת תמיד תישארי האחות שלי הקטנה שלי הנסיכה שלי תמיד תישארי הילדה הכי יפה בגן ובעולם תמיד תישארי עדנה שלא מפסיקה לצחוק מהדברים הכי פשוטים , שלא צריכה הרבה כדי להנות תמיד תישארי האחות שלי

זכרון מתוק ממך ילדה שיודעת להצחיק את עצמה עד שכואבת הבטן ואני מסתכלת מהצד ומחייכת ילדה שתמיד תזיל דמעה בקטע מרגש או בזמן כאב, גם אם מדובר במישהו זר או דמות באיזה סרט, כמוני וקצת מעבר. ילדה עם יכולות שינה מטורפות ושלווה שאין להפריע לה, וגם כשהייתה קטנה הבנ"צ תמיד קרץ ילדה שחדר מסודר לא מדבר אליה כי הבלאגן זה הסדר שלה ואף אחד לא יתערב ילדה שתמיד מאחרת כי אין כזה דבר להראות פחות ממושלם, במיוחד לפני חזרה בלהקה עם קוקו מתוח ובלי מקום לטעיויות ילדה שמבינה בסטייל ותמיד הכי יפה בשכבה, שנאלצת לסדר גבות לאחות הפחות מבינה ילדה שאי אפשר היה לפספס אצלה את החיוך הזומם הנבוך לפני ההתפרצות בצחוק מתגלגל מאיזה שטות או "מצב כפית" לפני השינה ילדה שרוקדת עם תשוקה ואהבה למה שהיא עושה, שתמיד ריגשה על הבמה אפילו את אחותה האדישה ילדה עם פרצופים שאומרים הכל ולא צריכה להרבות במילים כי פרצוף ה "מה נראה לך" עשה את העבודה ילדה שתמיד ישאר לה מקום לגלידה בשישי בספה עם טלוויזיה וחבר אוהב ילדה שהקול שלה היה עושה צמרמורת שזכינו לשמוע ברחבי הבית את השירה מהמקלחת ילדה מדהימה ומפתיעה כי רק פרינססה אמיתית היא בעצם לוחמת קרבית ועוצמתית אוהבת שניקי

קטנה שלי, אני לא מאמין שאני כותב לך את המכתב האחרון שלנו. שנינו תמיד אמרנו שאנחנו לא טובים עם מילים וברכות, ועדיין איכשהוא תמיד זה יצא מושקע ומרגש. כמה עברנו ביחד, וכמו שפתאום ברגעי התאהבתיבך, ככה זה נגמר. תמיד היה לך קשה לראות אותי שבור, אז אני אשתדל להיות חזק בשבילך (אבל לא לבנות על זה בזמן הקרוב). אני רוצה להגיד לך תודה על כל הזמן איתך, על צחוק אין סופי ומתגלגל, שכל הבית שומע, על רגעים קטנים שאין להם תחליף, ועל חיבוקים שמרפאים לי את כל הפצעים. למדתי ממך המון על אהבה, חברות אמיתי, אכפתיות, אמון, ובקיצור מה זה זוגיות. היו לנו הרבה תכניות, הבטחתי לך טבעת. אל תדאגי, אנחנו עוד נפגש. שתדעי שהלב שלי שייך לך. אני אוהב אותך נונה קטנה.

הי עדן שלי, אנחנו נפגשות לעוד ארוע קטן שהיית מתחרפנת ממנו אבל הפעם זה שונה, אנחנו בארוע שאת לא איתנו פה, כבר שנה. שנה שבה עברנו הרבה במדינה, כמשפחה וחברים. אני כאן היום כדי לספר מה עדן הייתה עבור אנשים ומה אנחנו בתור קרובים אליה זכינו להכיר. עדן היא אחת במינה. תמיד אמרתי שהיא מיוחדת מדי וטובה מדי לעולם הזה. היא תמיד היתה מקום ראשון בצניעות ובשקט שלה. אנשים היו נסחפים אחריה בשניות בלי שהיא היתה צריכה לדבר ותמיד סמכו שהיא תוביל אותם למקום הנכון. עדן היא אחת שלא מכירה את המילה לוותר והיא גם לא נתנה לחברים שלה לוותר, תמיד דחפה קדימה כי תמיד רצתה להוציא את ההכי טוב מהסביבה שהיא אוהבת. עדן היא אחת שבחיים לא תיתן לך לסחוב ציוד לבד, תמיד תחתור ראשונה לעזור, מאמונה שלמה שעבודת צוות זה הכל, גם בדברים הקטנים. עדן היא אחת שאחרי שאכלה תשטוף את הצלחת כי היא יודעת שעכשיו החיילים שלה במטבח, ואין סיכוי שהיא תיתן שישטפו בשבילה. עדן היא אחת שאם נגמרו לך המים במסע היא תרוקן אלייך את שלה, כי אין מצב שתיתן לך ללכת צמא. עדן היא אחת שתוכל לשמוע את הצחוק המתגלגל שלה מהצד השני של הפלוגה וישר תתחיל לצחוק יחד איתה. עדן היתה מספר האחת שלי ואני יכולה לשבת פה ולספר שעות על דברים מיוחדים שרק עדן יכלה לעדות, ואנשים לא יודעים בכלל, כי עדן לה היתה צריכה את התהילה הזאת. עדן שלי, העברת אותי רכבת הרים בשנה הזאת. לימדת אותי הכל, הכל היה בעקבותייך ולמענך. לימדת אותי על עצמי, לימדת כיתה, מחלקה ומדינה שלמה מה זאת גבורה אמיתית, בלי הרבה מילים ועם יותר מדי מעשים, שלחקו אותך מאיתנו. החוסר שלך עצום וכל מה שרצינו לעשות יחד עכשיו יהפוף לזכרך וזה קשה. אבל אל תדאגי, השארת מאחוריך אנשים חזקים שלא מוותרים, כמו שלימדת אותנו, ובשבילך לא מורידים את הראש לשנייה. השארת פה חבורה חזקה של חברים שחיים אותך בכל מקום ובכל שנייה. השארת פה כיתה שהולכת בדרכך בכל תפקיד שהם עודים בזכות הדוגמא האישית שאת לימדת אותם. ואני היום שוב זקופה וחזקה וממשיכה אותך בכל מקום עם מדבקות ודגלים ועמוד אינסטגרם שהיית שונאת, וחולצות וגינה מטורפת שזה הכי את, כי חשוב שכולם ידעו מי את, כי את מספר אחת עדן, וזכיתי להיות הגב שלך!

היי עדן , לקח לי זמן להתאפס על עצמי ולכתוב לך משהו. לקח לי זמן למצוא את המילים כי אני לא כל כך מצליחה לדבר וזה לא כי אין לי מה להגיד, יש לי כל כך הרבה מה להגיד זה פשוט שאני לא רוצה שהמילים האלה יצאו לי מהפה כי אני לא באמת מאמינה להם , אני לא מאמינה למה שאני אומרת או כותבת . מדברים איתי אלייך בלשון עבר למה ? את בהווה ,את כאן איתי תמיד לא משנה מה ,זה מה שתמיד אמרנו אחת לשניה ,שלא משנה מה יהיה אנחנו פה אחת בשביל השניה . ב7.10 בבוקר עדיין לא דאגתי ,באמת לא דאגתי וזה לא בגלל שלא ידעתי את חומרת המצב פשוט ידעתי שאם יש מישהי שמסוגלת להיות שם זאת רק את ושיהיה בסדר כי זאת את , זאת עדן ,זאתי שכל כך כבר רצתה להתגייס ולהוכיח לכולם מה היא שווה ,זאתי שבאה מהבית הכי קרבי שאני מכירה ,זאת שלרגע לא מראה חולשה ,זאת שכל כך התלהבה שהיא נשארת בבסיס כי טוב לה ,זאת שאפשר לסמוך עליה כי אם עדן שם אז אין מה לדאוג , כי את תמיד רצית ללכת רחוק כמה שאת רק יכולה ולהוכיח לכולם מה עוד את יכולה . אבל אז הבנתי שהלכת רחוק מדי, הוכחת יותר מידי ולכולם ,ביום שבת בבוקר הוכחת לכולם מי זאת עדן . איך נפרדים ? כי אני לא רוצה להיפרד ,אני לא יודעת איך וגם ת'אמת שאני לא מצליחה . כולם אומרים לי ״שהזמן עושה את שלו״ ,אבל אני לא רוצה שזה יקרה , יותר נכון אני מפחדת שהזמן יעשה את שלו , אני מפחדת ״להתרגל״ לזה שאת לא פה , אני מפחדת לגלות איך זה לחיות בלעדייך . התקשרתי אלייך היום ורק אחרי כמה צלצולים הבנתי שאין מי שיענה לי ,אין מי שיכין לי אוכל, אין מי שירביץ לי ,אין מי שיעשה איתי שטויות ,אין מי שיגרום לחיוך שלי להיות טבעי , אין מי שיקפוץ עליי ,אין מי שיגרור אותי לאכול גולדה באמצע הלילה ,אין מי שיכריח אותי לראות בובספוג ,אין מי שירדם עליי בכל מקום אפשרי, אין מי שיבוא איתי לחדר כושר שאת בעצמך רשמת אותנו ,אין מי שיהיה בשבילי מקום מפלט ,אין מי… דבר אחד אני כן יודעת שעכשיו יש מי ששומר עליי . תודה שזכיתי להיות חלק כל כך גדול מהחיים שלך ותודה שהיית חלק כל כך גדול מהחיים שלי. אני מצטערת שלא הספקת לראות אותי במדים כי תמיד דיברנו על זה ,על איך כל אחת תראה במדים ועל זה שכל כך רצית שאני אבוא לפלחץ ואז יהיה לי פרוטקציות ,סליחה . אני הכי גאה בך בעולם ואני מבטיחה לך שאני אהיה חזקה בשבילך. עדן הייתה הילדה הכי יפה בגן פשוט היא עכשיו בגן אחר ,מעבר לענן ,היא בגן עדן עכשיו . בשבילי עדן תמיד הייתה גיבורה ,פשוט עכשיו כולם יודעים את זה . אני יודעת שטוב לך, אני יודעת שאת עכשיו עושה שם צחוקים עם הצחוק המתגלגל שלך עם כל הגיבורים שם ,תנוחי . אני אוהבת אותך הכי בעולם חברה שלי ,מלאכית שלי.

אצלנו בגן יש המון ילדים אבל אחת הכי יפה בגן. הילדה הכי יפה בגן היא גם הכי שמחה בכיתה. הילדה הכי יפה בגן היא גם הכי מצחיקה בישוב. הילדה הכי יפה בגן היא גם המפקדת הכי טובה בצבא. הילדה הכי יפה בגן היא גיבורה. לפני כמה שנים ישנו כמה חברים בים. היתה לי שיחה ארוכה לאורך כל הלילה עם הילדה הכי יפה בגן. שאלתי אותה איך יודעים שאוהבים מישהו והיא אמרה לי שביום שאדאג למישהו יותר מאשר אני דואג לעצמי אני אדע שאני אוהב אותו. בשבת השחורה הילדה הכי יפה בגן דאגה לכל החיילים שלה לפני שהיא דאגה לעצמה. היא אהבה אותם,היא הקריבה את חייה בשבילם ובשבילנו, כי היא אהבה אותנו - המשפחה, החברים, המדינה שלה ועל אחת ואחד מכם שנמצאים כאן. המוות הוא משהו סופי והגעגוע רק גדל עם הזמן. הוא גדל וחונק אותך, הוא כואב והוא אף פעם לא נגמר. לקח לי המון זמן לעכל את המוות של הילדה הכי יפה בגן. בהתחלה הכחשתי, אחר כך צחקתי, ואחרי חצי שנה התחלתי לכאוב באמת. אני יודע שאם הייתי יכול לראות את הילדה הכי יפה בגן הייתי אומר לה משהו שממש רציתי להגיד לה אבל אני כבר לא יכול. עדן אם את שומעת אותי אני רוצה להגיד לך תודה וסליחה. תודה שהגנת עליי וסליחה שלא הייתי שם מספיק. תודה שהצלת וסליחה שאת לא כאן כדי לראות. אפשר להגיד שאני פשוט מתגעגע. אנחנו החברים שלך, בסך הכל ילדים. אחרי 7 חודשים אנחנו עדיין לא מעכלים את הבשורה. היה לך יום הולדת 20 לפני חודש. יום אחרי התאריך נסעתי לשבת איתך קצת. פעם ראשונה מאז שנהרגת שישבנו רק שנינו ודיברנו. כמו אותו יום אז בים. לא יודע למה לא עשיתי את זה עד עכשיו, כנראה פחדתי או הכחשתי. ישבתי לידך ודיברתי ודיברתי אבל את לא ענית. זה גרם לי עוד יותר להבין כמה המוות הוא סופי וכמה הוא כואב. בטח אם היית פה היית מבקשת מכולם להיות שמחים, היית אומרת לנו רק לצחוק כל היום ולהנות ממה שיש לנו, אז אני מבטיח להשתדל לעשות את זה בשבילך. בשבילי היום הוא לא יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. היום הוא יום הזכרון לילדים הכי יפים בגן. יום הזכרון לכל מי שדאג ליקרים לו לפני שדאג לעצמו, יום הזכרון לגיבורים של מדינת ישראל. תסתכלו על עדן, מהגיבורות הגדולות שידעה מדינה ישראל ותזכרו, תזכרו למה אנחנו נלחמים, תזכרו את הצחוק, החיבוק האוהב, את האומץ והגבורה, תזכרו לדאוג לאנשים שאתם אוהבים. עדן, את הילדה הכי יפה בגן.

עדן, שנה בדיוק מהרגע שנלקחת מאיתנו, שנה שלמה שלא יכולתי לחבק אותך. שנה שלא ראיתי את החיוך והעיניים הטהורות שלך. שנה שלמה שלא שמעתי את הצחוק המתגלגל שלך. שנה שלא יכולתי להריח את הבושם הטוב שלך, שהיית משאירה בחדר. שנה שלמה שהסיכוי הקטן שלי לראות אותך זה אם אני יוצאת מהבית בדיוק בשעה הנכונה של קרן השמש האחרונה. שנה שהחיוך והצחוק מהול בעצב עמוק. שנה של געגוע אין סופי. שנה שהראש לא מפסיק לעבוד והמחשבות לא מניחות לרגע. שנה של לילות ארוכים ולא רגועים. שנה שלמה של דמעות שיורדות מהפנים עדן, אני זוכרת שאמרת לי שאת רוצה לחזור לרקוד, אך לצערי לא הספקת. אבל אל תדאגי, רקדנו בשבילך ועבורך. דאגנו להנציח אותך ואת סיפור הגבורה שלך בכל פינה בעולם, מהמקומות הכי מתויירים ועד למקומות הכי נידחים. דאגנו להעביר את המסר שלך "אהבה שווה עשייה", אותו מסר שהיית משרישה אצל החיילים שלך. אז דוני שלי, מלאך טהור, אחותי הקטנה, אני אוהבת אותך, מתגעגעת אלייך ולנצח תלווי אותי בכל דבר קטן בחיים.

אותה עדן, קצת אחרת בכל מסגרת. עדן של המשפחה, עדן של הצבא, עדן של הלהקה, עדן של בית הספר, עדן של הישוב, עדן של מעגל חברים אחד, עדן של מעגל חברים אחר. אותה עדן, השטותניקית, עם האנרגיות המתפרצות, עם הלב הטוב והטהור, עם הרגשיות הכובשת והחיוך הממיס. בלהקה את היית הגורם המאחד, העוגן. הקסם שלך הוא היכולת לגעת ולהכנס ללבבות של כולם. היית לי האחות הגדולה עם הבטחון להגיד הכל ולעשות הכל, ידעתי שתמיד תגידי מה את מרגישה, תעמדי מול מישהו שהתנהג לא בסדר ולא תפחדי להעמיד אותו במקום. היית מי שמושכת אותי ברגעים הקשים לעדות את הדברים הכי מטופשים ומצחיקים שיש. רגעים שכל כך מאפיינים אותך, חוויות מצחיקות שלנצח יהיו חקוקות אצלי בלב. היית לי הבית, המקום הבטוח, הכתף התומכת, הרגישה והדואגת. היה בך את האיזון המדויק בין האנרגיות, האווירה והחיוך, שנכנסו יחד איתך לכל מקום בו דרכת, לבין מקצועיות, בגרות ורצינות. היו בך כנות ואמת שיצאו ממך בריקוד. הניצוץ המהפנט שרן תמיד אמר שיש לך. את היית הבן אדם שתמיד נמצא באנרגיות טובות, סחפת את כולם עם הצחוק שלך שעשה זרמים בבטן מרוב שאי אפשר היה לעצור. ומנגד, היה בך משהו מאד אלגנטי, כריזמה שקטה ומתפרצת, צניעות אבל הכרה מוחלטת במי שאת ומה את שווה. המשפחה שלך עוסקת בהנצחה שלך בדרך הכי יפה שיש, בדרך שמתארת אותך. העבודה בגינה שלך שמתקדמת בקצב שיא היא כמובן עם מוזיקה שמחה ונשנושים טעימים, בדיוק כמוש את כנראה היית אוהבת. המדבקות שלך הן צבעוניות ויפהפיות, כמוך. מחר נציין שנה לנופלך בקרב. שנה ששורף הלב, שנה של התמודדות עם האובדן, שנה של קושי בלתי אפשרי. בשנה הזאת הכרתי עוד עדן, מזווית קצת שונה. הכרתי את עדן של הצבא, הלוחמת, הגיבורה, האמיצה, עדן המפקדת. עדן שבראש הרשימה שלה נמצאים הטירונים שלה והחינוך שלהם שתלוי בה. אלה שעבורם היא הקדישה הכל. "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך". מי שאפילו טיפה הכיר את עדן מבין מה היא מפקדת ראויה. הדמות הפיקודית שלך, המסירות שלך לחיילים, האומץ והגבורה שהפגנת. הלוואי שכל מפקד ישאף לדרך כזו, כמו שלך. אני מתגעגעת אלייך כל כך, אוהבת עד כאב, אבל אשתדל לשמור על אופטימיות, בשבילך. תנוחי לך שם למעלה ותמשיכי להפוץ את האור שלך גם שם, בדרך שלך, אבל שונה. כי את תמיד אותה עדן, קצת אחרת בכל מסגרת.

עדן שלי, היום רקדנו לזכרך. בחיים לא חשבתי שאני אעלה שוב על הבמה, אבל אז קרה ה 7 באוקטובר וביום הזה קרו הרבה דברים שלא חשבנו שיקרו בחיים ואחד מהם זה שאיבדנו אותך. עדן, אחותי הקטנה, אחותי הגדולה גם לפעמים, כשממש היה צריך. חברת נפש שלי. איזה בן אדם את. כל פעם שאני חושבת עלייך אני רק חושבת על איזה בן אדם טוב היי. כל כך יפה מבחוץ, אבל בעיקרה יפה מבפנים. אני לא מעכלת את זה שאת לא איתנו כבר כמעט 10 חודשים. מרגיש כאילו יש איזשהוא בור בלב בצורה שלך, שבחיים לא יתמלא שוב. כמה את חסרה לי מצד אחד ומצד שני אני מרגישה שאת כל היום איתי, הולכת איתי לכל מקום שאני הולכת, מחזיקה לי את היד בכל דבר שאני עושה, ונותנת לי את העצות שלך בכל דבר שאני צריכה. גם היום על הבמה הייתה איתנו. נכון שרקדנו לזכרך אבל בעצם רקדנו איתך. הרגשתי אותך איתי בכל צדעד וצעד שעשיתי על הבמה והקהל ראה אותך איתנו. זה מדהים איך בדרך שלך הצלחת לאחד אותנו מחדש למקום שהיה בית שני שלנו תקופה מאד ארוכה, למקום בו כולנו זכינו להכיר אותך וזכינו להיות חברות של בן אדם כמוך. עדן שלי, אני מבטיחה להמשיך לקחת אותך איתי לכל מקום שאני הולכת. בכל מקום לספר את הסיפור שלך, על איזה בן אדם היית, כמה מקום תפסת ועדיין תופסת בחיים שלי וגם את סיפור הגבורה המטורף שלך. תודה לך על כל השיעורים שלימדת אותי, תודה לך על החברות שלנו, תודה לך על הבן אדם שאת. אני אוהבת אותך לנצח.

עדן, איך מתחילים לכתוב דבר כזה בכלל? קודם כל אני רוצה לבקש סליחה. סליחה על כל פעם ששיגעתי אותך, סליחה על כל פעם שעצבנתי אותך או אכזבתי אותך, סליחה שלא הייתי איתך ברגע שהכי היית צריכה. אני רוצה לבקש סליחה שלא הצלחתי להגיע להלוויה, לשבעה, לגילוי המצבה, אבל אני רוצה שתדעי שזה לא היה לחינם. נלחמתי בשמך, נלחמתי כדי לנקום את מותך. כל מה שעבר לי בראש זה שכל מה שאני עושה רואה וחווה יהיה שווה את זה, כי זה בשבילך. ועכשיו? איך ממשיכים עכשיו? איך זה הגיוני שכבר עברה שנה? שנה שלמה שלא ראיתי את הפרצוף היפה שלך, שנה שלמה שלא שמעתי את הצחוק המתגלגל שלך, שנה שלמה שאת פשוט לא פה איתי. את היית בשבילי אחותי הקטנה מהטירונות ועד הסוף. אני בטוח שאת רואה אותנו, את כל החבורה, עומדים חזקים וגאים ביחד, מספרים את הסיפור שלך לכולם וממשיכים את הדרך של בכל פעולה שאנחנו עושים. אני שמעתי על נפילתך בלילה שבינן ה 7 ל 8 וכמה שעות אחרי זה כבר נכנסתי לבארי. הדבר היחיד שהיה לי בראש בין כל היריות והפיצוצים והאזעקות זה החיוך והצחוק הבלתי נשכחים שלך. תמיד היית שם בשבילי ותמיד שאגת לי, גם כשרק הכרנו. במסעות לא הסכמת לי לסחוב כלום בגלל הבעיות גב אבל זה לא עזר לך כי אני לא התכוונתי לתת לך לסחוב לבד וכמו תמיד מההתחלה ועד הסוף היינו סוחבים יחד. גם בשלבים המאוחרים יותר, תמיד דאגת לי. בכל שלב מהיום שהכרתי אותך אם היה לי קצת קשה הייתי מסתכל מעבר לכתף ותמיד את היית שם. אני זוכר שסיפרת לנו שאת עומדת ללכת לגיבוש טיס ויכול להיות שתעזבי ואני אמרתי מה, ולא נראה אותך יותר? ועכשיו הטיס לא נראה כזה רע... היית הילדה הכי מוכשרת, יפה, מצחיקה, והלוחמת הכי טובה שראיתי בחיים. אני יודע שנלחמת עד הרגע האחרון, כמו שרק את יודעת. אני מבטיח לך שאני אנציח את השם שלך בכל רגע שאוכל ואספר את הסיפור שלך כמה שרק אפשר. עשיתי קעקוע לזכרך. כי אני ואת זה עד הסוף, וגם אם את לא פה איתי פיזית אני יודע ומרגיש שאת תמיד איתי, שומרת עליי מלמעלה ומקווה שגם מתגאה בי. תמיד הזכרת לי אותי, אם זה בשירים שהיינו שים יחד, או בדעות, בתחרותיות ואפילו בזה ששנינו לא אהבנו להצטלם ובגלל זה עכשיו כמעט ואין לי תמונות שלנו יחד, אבל אני אסלח לך על זה. אז עד שנפגש שוב, עדן אחותי הקטנה הילדה הכי יפה בגן והמלאך הכי יפה בגן עדן, את יודעת כמה אני אוהב אותך ומה היית בשבילי ואני מבטיח לך שאני וכל החבורה נמשיך להיות חזקים כאן בשבילך וללכת בדרכך, נמשיך להנציח את שמך ואת תמיד תהיי איתנו מלמעלה ואני מבטיח שאנחנו נמשיך את העבודה שלך כאן. במותך ציווית לנו את החיים. אוהב אותך ומתגעגע אלייך.

עדן זכרונה לברכה הייתה המפקדת האישית שלי. רציתי קצת לשתף אתכם מהחוויה הקצרה שלי עם עדן, עדן הייתה מפקדת מטורפת, בן אדם כזה שאתה מסתכל עליו בהערצה ורוצה להיות כמוהו, היא עשתה הכל בדרך שלה, כל דבר שהיא עשתה היה לא פחות ממושלם, לכל פעילות או שיחה שהיא העבירה לנו תמיד היה מסר, תמיד היא רצתה שנהיה הכיתה הכי טובה, בכל דבר. הזמני כיתה איתה תמיד היו הכי טובים, כל פעם היינו מבקשים שיכניסו ללוז עוד, היה כיף לשמוע ממנה ולהכיר אותה יותר. היא דאגה לנו להכל, לא הרגשנו לרגע שאנחנו צריכים עוד מישהו שיעזור, היא הייתה עושה הכל בשבילנו, וכולנו הרגשנו את זה. בערך עשרה ימים לפני, הייתי בשמירה עם עדן באותו המקום, ושאלתי אותה אם פעם קרה משהו בעמדה הזו, והיא עשתה לי פרצוף של נראה לך? ״הכל בסדר, לא יקרה כלום״, ובסוף קרה. בשמירה הזו אני הייתי למעלה והיא הייתה למטה, וכל פעם היא עלתה אליי ואמרה לי נו עדי אל תהיי כזאת שבוזה תשאלי אותי כל מה שמעניין אותך, ובאמת דיברנו שאלתי אותה על הקורס מכים שלה והיא אמרה לי שזו הייתה התקופה הכי טובה לבינתיים בשירות שלה, גם שאלתי אותה איך היא מצליחה לתפקד ככ טוב עם חוסר בשעות שינה וככ הרבה דברים שמפריעים, היא אמרה לי שזה בשבילנו, הכיתה שלה. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותנו, ושאנחנו הלמה שלה, הסיבה שלה, ושהיא תעשה הכל בשבילנו, והיא באמת עשתה, עד הרגע האחרון. באותה שמירה היא הזמינה לאכול עם כל הסגל והיא אכלה ושמרה לי את הצ׳יפס שלה, היא עלתה אליי עם הקופסא, ואמרה לי בתאבון עדי. למרות שאסור בכלל לאכול בשמירה, ולמרות שיש דיסטנס, היא תמיד דאגה לנו בכל דבר. בסוף השמירה היא אמרה לי שישאר בינינו, אז אני מפרה את ההבטחה.. לפני בערך חודש היה לי יום ממש קשה, הייתי בבסיס כשהיה את האזכרה של החודש לסבתא שלי ז״ל, לא ביקשתי לצאת לאזכרה כי לא חשבתי שיאשרו לי וכל היום אכלתי את עצמי על זה שלא ביקשתי, רציתי ככ לצאת לבית. כשהגיע הערב כבר לא הצלחתי להישאר בלוז והלכתי לדבר עם עדן, כשהסברתי לה את הסיטואציה היא אמרה לי שבא לה להרוג אותי, היא שיתפה אותי שכשהיא הייתה בקורס מכים סבא שלה נפטר, ובאזכרה של החודש היא לא ביקשה לצאת, כמוני. והיה לה ממש קשה שכל המשפחה שם והיא לא, היא הרגישה את מה שאני הרגשתי והבינה אותי ככ. היא הביאה לי את הטלפון שלי וביקשה ממני לדבר עם אנשים שאני אוהבת, אחרי כמה דקות היא באה אליי ואמרה לי להתקשר להורים/ חברים לא משנה מי, שיבואו לקחת אותי לבית כמה שיותר מהר, בשביל שאולי אספיק להגיע לאזכרה. וזה באמת מה שהיה, הצלחתי להגיע לסוף של האזכרה והכל בזכותה, הרגשתי שהיה לי איתה מן סגירת מעגל, היא עזרה לי בטירוף, היא ידעה כמה אני צריכה את הבית והערכתי אותה על זה ככ. היא הייתה ממש מצחיקה, הפרצופים שלה כשהיא הייתה פותחת לנו שעון או כשהיינו עושים שטויות היו קורעים. הלוואי והייתי מספיקה להכיר אותה יותר לעומק, אבל מהמעט שהכרתי הכרתי בן אדם שלא פוגשים כל יום. רציתי להיות מפקדת כמוה. רציתי לקבל את הכומתה שלה.כי אהבתי את איך שהיא הייתה עושה הכל בדרך שלה. אמרתי לה שהלוואי ויהיה לי את היכולת לעזור ככה לחיילים כמו שהיא עזרה לי ושזה שווה הכל. היה לי הזכות להכיר אותה, ללמוד ממנה, בזכותה אני בחיים, היא הצילה את חיינו ודאגה לנו עד לרגע האחרון, זה לא נתפס. יהי זכרה ברוך ❤️‍🩹.

עדן יפה שלנו, לא מצליחים לעכל שלא תהיי פה יותר איתנו, שלא נשמע את הצחוק המתגלגל, נהנה מהיופי הנדיר שלך, מהחיוך הכובש. כשרקדת העולם עצר מלכת עבורנו, ברגעים הנדירים שהסכמת לשיר עם הקול פעמונים שלך היינו שבויים בקסמייך. כשהיית צריכה להתלבש תמיד חיכינו לך שעתיים ומתוך ערימה של בגדים זרוקים על רצפה היתה יוצאת נסיכה מהממת ומלאת סטייל משלה. הכל היה מדוגם, גם האוכל, עד לרמת גודל חיתוך העגבניות וסידור השכבות בפרוסה. תמיד עם דרך משלך לעשות את הדברים, ייחודית, יפה, רגישה, מרשימה, אמיצה וצנועה כל כך. חסרת בטחון שלפעמים זה הרגיז - למה? מה מעכב? תצאי ותכבשי את העולם. הכל נגדע בבת אחת יפה שלנו, לפחות הכל נגמר כשאת במקום שבחרת, בעשייה שבחרת, עם חברים טובים שנפלו לצידך, כשאת יודעת שאת מוקפת אהבה. מבטיחים להיות חזקים ביחד, יודעים שזה מה שאת רוצה ומבקשת. עכשיו היופי הנדיר שלך מקשט ומאיר במקום אחר, אבל את גם איתנו, בלב הכואב שמסרב להאמין. אוהבים אותך עד אין קץ.

עדן ילדה אהובה שלנו, הגיע עוד יום שישי והתחושה שפספסנו משהו לא עוזבת, ואז אנחנו מבינים שמחכים לשיחת הטלפון שאת בדרך הביתה ומאיפה לאסוף אותך. מיד לאחר מכן מגיעה שוב ההבנה הנוראית שיותר לא תשובי הביתה, ילדה שלנו. הרבה דובר בשבועות שעברו על נפילתך, גבורתך, אומץ ליבך ואיך שאת, חברייך וחברותייך לסגל, מנעתם בגופכם את כיבוש הבסיס והצלתם מעל 100 טירונים ואנשי מנהלה. משפחתך חובבת הפרטיות מצאה את עצמה מתראיינת ומצטלמת וסיפור האומץ והגבורה שלך הופץ בארץ ובעולם. השארת מורשת, דרך ואמונה, ורבים ממשיכים כעת את דרכך בלחימה עיקשת. הלוואי שיחזרו כולם בשלום הביתה. 19 וחצי שנים זכינו לחיות במחיצתך. אנחנו מתגעגעים לצניעותך, ליופייך, לצחוקך המתגלגל, לחיבוק האוהב שלך ולאור שהבאת הביתה בכל פעם שנכנסת אליו. חוששים לשמוע את הפלייליסט שהכנת לנו, עם שירים בכל השפות שהיית מוצאת במיוחד בשבילנו. כל תו שם מזכיר לנו אותך, מלאכית שלנו. את, אחייך ואחיותייך הם היסודות והעמודים שמחזיקים את המשפחה הזו. עם לכתך איבדנו חלק מגופינו אך אנחנו מבטיחים לך שנמשיך קדימה כי אנחנו משפחה של לוחמים ולוחמות שמאמינים במשפחה, במדינה ובצדקת דרכנו. למלאכים שלמעלה אנחנו אומרים: לביאה, לוחמת, גיבורה, מיוחדת ונדירה, בדרכה אליכם. היא אוהבת לרקוד, לשיר, להיות מאוכל טוב ואחרי תשע בערב היא נוטה להשתטות ולהשתולל. זאת עדן, הבת של ענבר ואשר ואחותם של רועי, נופר, שני ותמיר. חבקו אותה חזק ושימרו עליה בשבילנו. באהבה עצומה וגעגועים אין קץ. אבא ואמא.

היית האחות הכי טובה שבן אדם יכול לבקש, אין יום שזה לא אוכל אותי מבפנים הגעגועים. מחמישה אחים, החברים הכי טובים, הפכנו ל 4 אנשים שבורים. אנחנו פשוט לא יכולים בלי החלק החמישי. כל השנים האלה ביחד את ואני היינו כמו תאומים. אומנם שנתיים הבדל אבל תמיד התבלבלו בינינו בטלפון של הבית ותמיד אמרת שזה מעליב אותך שחושבים שאת אני. שלא לדבר על אלבום הפרצופים שלך, 17 שנה אני מכיר אותך ועדיין לא הצלחתי להבין איזה פרצוף אומר מה. למרות כל הצעקות הריבים וההקנטות אנחנו היינו צמד בלתי נפרד, אבל הנה אני קובר את התאומה שלי. אני זוכר ביום שבת, שחשבנו שיש לך רק שריטה בראש כולם יצאו באטרף לחפש אותך. כשאני ושוש היינו בדרך לבית חולים הרביעי בחיפושים, שמענו שיודעים איפה את. כל כך שמחנו שמצאנו אותך אבל שניה אחר כך הבנו למה לא היית ברשימות של חדר המיון. מתת גיבורה עדן. הצלת 120 איש בבסיס ועוד מאות מהישובים מסביב. נלחמת עד הרגע האחרון. עד שנגמר הכדור האחרון. בזכותך ובזכות חברייך מהסגל בסיס זיקים הוא הבסיס היחיד שלא נכבש באיזור. נתתם מספיק זמן לטירונים ולשאר המפקדים להתארגן ולצאת להגן על הישובים מסביב. אלון לוי אמיתית. אל תדאגי עדן, כבר אלפי חיילים ממשיכים את הדרך ושולחים טילים בשמך, חודרים לעזה בשמך, כל המשפחה והחברים שלך בשטח ונלחמים בשמך וגם התור שלי יגיע ומבטיח לך שגם אני אמשיך את דרכך. עדן תאומה שלי, מתגעגע ולא אשכח אותך לעולם.❤

לא באמת ברור מה קרה בשלושה ימים האחרונים, או מה בדיוק יקרה בהמשך, אבל המשפט ״זה לא יקרה לי״ הפסיק להיות רלוונטי.אין אף אחד, אף בן אדם שלא מכיר מישהו שקרה לו משהו, שהיה חלק באסון הזה, חלק מהמחדל, חלק מהטרגדיה אני מסרבת להאמין, זה לא באמת נתפס, זה לא עובר בגרון, זה מרגיש כמו חיים אחרים, מציאות אחרת, סיוט. אי אפשר להבין איך דבר כזה קורה, אין הגיון, אין תשובה אין כלום. כשאני בוכה אני קולטת מה באמת קרה כשאני לא בוכה יש לי יסורי מצפון עדן שלי, בת דודה שלי, מלאכית שלי, מ״כית בפלח״ץ, לוחמת, בת 19. טהורה ועדינה וכל כך אינטליגנטית עם צחוק מתגלגל שכולם שומעים וקול פעמונים שאי אפשר להתעלם עם לב זהב שהיה אפשר לראות דרך העיניים הטובות פשוט פרח שנקטף טרם פריחתו הילדה הכי יפה בגן וכך היא תישאר לעולם, ילדה. עדן לא תסיים את הצבא עדן לא תעשה טיול גדול עדן לא תתחיל לימודים עדן לא תתחתן לעדן לעולם לא יהיו ילדים עדן אף פעם לא תזדקן עדן אף פעם לא תגדל עדן שלי, תישאר לעולמים הילדה הכי יפה בגן. אי אפשר להעביר במילים ושום מילה לא תעזור. עדן הגיבורה אני אוהבת אותך הלב שלי שבור

עדן, עדנה, עדי, לקח לי זמן לכתוב כי אני חושב שעדיין לא עיכלתי, שאני לא מוכן להאמין לזה, אני מרגיש שזה בסך הכל עוד חלום ארוך שאני עומד להתעורר ממנו בקרוב ולראות הודעה ממך, אבל אני בכל זאת כותב לך. אני אתחיל מזה שאני אוהב אותך ברמות שבמצבי הנוכחי אני לא מוצא את המילים להסביר כמה. המסע שלנו התחיל בכיתה ז׳ ואני יכול להישבע שבפעם הראשונה שראיתי אותך ידעתי שהחיבור הזה יהיה שונה מכולם וזה מה שהוא היה, ככל שהזמן עבר האהבה שלי אלייך רק גברה והחיבור הזה הפך הרבה יותר חזק. העשור האחרון שלי היה פשוט מלא בך, מלא במחשבות איתך, במחשבות עלייך, ברגעים איתך, עצובים וקשים, שמחים, מרגשים, וכאלה שסתם ישבנו והעברנו את הזמן כי זה היה פשוט כיף. הלוואי שהיה לי סרט שהיו מצולמות בו כל החוויות שלנו, שטות אחרי שטות, רגע אחר רגע, מה שבטוח שאם היה סרט כזה הוא היה ארוך בטירוף והייתי נהנה מכל רגע ממנו כי כל שנייה איתך הייתה חלום, ואני מודה ומעריך כל דקה שהיינו רק שנינו. אני רוצה גם להגיד לך תודה, מעבר לכל החיוכים שגרמת לי להוציא, מעבר לכל השטויות שעשינו, הלב שלך עשה דברים שאף אחד אחר לא עשה, ובתקופות הכי קשות שלי את חיבקת אותי וגרמת לי שוב להנות, שוב לשמוח, הוצאת אותי מכל דיכאון שהיה לי, הרמת אותי מכל נפילה ואני מקווה שאמרתי לך מספיק תודה על כל מה שעשית עבורי, אבל ברגע הכי קשה שלך אני לא הייתי שם בשבילך. כשתמיר ואני יצאנו באותו הערב לחפש אותך בין כל הבתי חולים כל כך רצינו לראות אותך עם שריטה שהיינו בטוחים שנמצא אותך. נכנסנו לכל מיון לראות כי אף אחד לא ידע איפה את, וכל פעם שאמרו לנו שיש להם נערה לא מזוהה שהעבירו מברזילי דפק לנו הלב עד שנכנסנו לזהות והבנו בכל פעם מחדש שזאת לא את. המשכנו לחפש, עד שאמא שלך התקשרה. אני בטוח שאם כל האנשים בעולם היו מקבלים רגע עם הלב שלך היינו במקום הרבה יותר טוב, אבל אני כל כך שמח שזכיתי להיות אחד מהאנשים האלה, ואני מבטיח לך שאני אמשיך כמו שלימדת אותי. עבר בסך הכל שבוע ואני כבר מתגעגע לשיחות שלנו, אפילו להודעה ממך או לרגע שהיית מתקשרת עצובה שקשה לך ותמיד ביקשתי ממך לראות חיוך, להקלטות המטומטמות שהייתי מקליט לך אותי שר רק כדי לגרום לך טיפה לחייך. עם מי אתייעץ על כל דבר? למי אתקשר שקשה? למי אשלח הודעה סתם באמצע היום? מצאתי הודעה ששלחתי לך לא מזמן: ״אני כל כך שמח שאת בחיים שלי יהיה קשה בלעדייך״. לפני שהתגייסת, פחדתי מהמחשבה שנתרחק כי ממצב שכל יום היינו ביחד לפעם בשבועיים ולפעמים גם יותר, אז שאלתי אותך וענית לי שאנחנו לא נעזוב אחד את השנייה לעולם, החיים התגלגלו ועכשיו הרצון היחיד שלי הוא לתת לך חיבוק חזק או אפילו לשמוע את ה״שושון״ שלך לפעם אחת אחרונה. ההודעה האחרונה ששלחתי לך הייתה באותו הלילה, סרטון של עילאי אלמקייס שר, אבל את לא הספקת לראות כי כשהתעוררת היית צריכה כבר להציל את כולם. אז להופעה שלו כבר לא נלך ביחד, אבל אני מקווה שאת יודעת שעזבת אותנו כגיבורה, אני מקווה שאת יודעת שהצלת כמות מטורפת של אנשים, אני מקווה שאת סוף סוף גאה בעצמך. כתבתי עד לפה וזה עדיין מרגיש לי מטומטם שאני כותב לך ככה, זה לא הגיוני, זה לא הגיוני שאת לא תעני יותר, זה לא הגיוני שההודעה הזאת תשאר אצלי והוי האחד הזה לא יהפוך לשניים, זה לא הגיוני שזה נעצר פה, זה לא הגיוני שכאן זה נגמר עדי, הרי אמרנו כמו בשיר שזה ״מכאן עד הסוף״ אז זה מכאן עד הסוף, גם אם פיזית את לא איתי, בלב את פה, ואת לא תעזבי אף פעם, לכל מקום שאלך, את תישארי איתי, כי אי אפשר באמת לחיות בלעדייך עדן, אין סיכוי. אם אני אמשיך לכתוב אני לא אצליח לסיים אז אני רוצה שתדעי שאני גאה שהייתי קרוב אלייך, אני גאה בך על מי שהיית, אני מודה לך על מי שהיית, ואני פשוט אוהב אותך עדי, אני אוהב אותך❤️

דוניק, עדן שלי, אז אני כותב אלייך מילים שכנראה אף אחד לא יבין, זר עלול לחשוב שאני מדבר על איזו ישות אלוהית. אבל כזו היית. כזו את, משב רוח קריר ביום קיץ בהיר, חיבוק מלטף שעוטף ושוטף, ים כחול ורוח סערה עם חיוך אלוהי. את הילדה ההיא שהולכת בדרך שלה, בכל סופה ובכל מהמורה את בוחרת ונשארת תמדי דבקה במטרה ומציבה עובדה. תמיד עם חיוך מלא השראה. כזו היית ותהיי שם תמיד בשבילי ובשביל כולם. בשבילנו היית עולם, עולם של צחוק מתגלגל וריקוד ושירה ואהבה. אהבה שחוצה ימים, אהבה של בטוב וברע, אהבה שנלחמים בשבילה. ולמרות שאת עכשיו לא פה, זאת תמיד תהיה אהבה של חיים שלמים, של פעם בחיים. אז כן הימים עצובים והלילות ארוכים אבל אני עומד כאן ומספר על הדברים הטובים והיפים והשמחים, כי אותם אני לא מסכים להפוך לעצובים, כי את, עדן שלי, לעולמים.

עדן, עדנקה, אני מתגעגע אלייך. מתגעגע לעדן, החברה הטובה, מתגעגע לתקופה שהיינו יושבים כל היום אצלך, אוכלים ביחד, שותים ביחד, רואים סרטים, מדברים על הכל. הייתי מתייעץ איתך על כל דבר קטן שמעסיק אותי ותמיד היית שם, הקשבת ובחוכמה ובקלאס היית נותנת את המשפט והמילה הנכונה. מתגעגע לצחוקים ולשטויות שהיו מייחדים אותך, כי אם יש בן אדם אחד בעולם שיגרום לי לראות קופיקו עד אמצע הלילה, זה רק את עדן. מתגעגע להתעצבן על זה שאת מוצלחת בהכל וברור באת לא תלמדי אף פעם למבחנים ובכל זאת תקבלי את הציון הכי גבוה, ותעברי את הטסט הראשון, ותקבלי דפ"ר הכי גבוה. מתגעגע לחברות שהיתה ביננו, שבהודעה אחת ידעתי שכל מה שצריך בשביל להחזיר את החיוך היפה שלך זה לעשות סיבוב להביא גלידה ולדבר קצת על החיים. בדיעבד אני מבין קצת יותר כמה את נדירה, כמה חברות כמו שהיתה לנו היתה מדהימה וכמה אני מעריך אותה ואותך. בשנה האחרונה עוד ועוד אנשים מבינים כם את העוצמות הבלתי נתפסות שיש בך, את האישיות והקסם שלך. אני יודע שאת מתעצבנת ומסמיקה כשאני מדבר ומחמיא לך, כי את כזאת צ נועה, אבל אי אפשר שלא כשמדובר בך. אני בטוח גם שאת מלאת גאווה ושמחה לראות את המשפחה המדהימה שלך והחברים ממשיכים את הדרך שלך ומספרים את הסיפור שלך. עדנקה, אני אוהב אותך ומודה לך על מי שהיית ואת עדיין עבורי. אוהב ומתגעגע, תומר.

Eden, My lifelong best friend, We were lucky enough to spend more than 10 years together, sharing a bond that carried us around the world, traveling, exploring, laughing. From the moment we met in Paris, when she spoke no English and we celebrated our shared birthday parties together, to our beach adventures in Israel, the trips to Prague, Belgium, Holland, Greece, Germany. We did it all together. Even when we didn't speak everyday I knew she was always there for me, waiting at the airport with a balloon in her hand or enjoying her daily pasta Bolognese, when she came to visit. No matter how long we didn't see each other, we always knew it will be the same when we hugged again end shed some tears when we said goodbyes. Her laughter always lit up the entire room, and her heart was always the purest. Eden meant so much to everyone who knew her. She never failed to make me laugh at her stubbornness, with her classic "I'm fine" and "no thank you" responses. We always felt lucky to have each other. Our families grew up together, we became family and that will never change. We are all so proud of our angel and Eden will always hold piece of our hearts.

כמה שאנסה, אף פעם לא אצליח באמת להעביר מי הייתה עדן ומה היא היתה בשבילי. זר לא יבין זאת, אבל קשה היה לפספס. היא היתה אחת שגם בלהקה וגם בכל מקום אחר שאליה היא נכנסת, כל העיניים ישר עליה, מתפעלות מהיופי שלה והלב מתקשה שלא להתאהב באופי שלה. אחת כזאת שהצליחה לגעת בלבבות של כולם. גם אני, כמו כולם, התאהבתי בה מהרגע הראשון בלהקה והחיבור היה מיידי. מהרגע שהוא קרה הוא היה שם לאורך כל המסלול. מכיתה ד' שלי ועד יב' שלה. לאורך כל השנים היו כל כך הרבה שינויים – מדריכים, רקדנים, להקות וכו' וכו', אבל היא תמיד היתה שם. הבינה אותי כל כך טוב שהיו סיטואציות שלא הייתי צריכה אפילו להסביר, מספיק היה המבט שלה לעיניים שלי וכבר הבנתי שהיא יודעת, ושהיא איתי. תמיד הרגשתי שהיא הבן אדם שמוציא ממני את המיטב. הבן אדם שהכי אהבתי לחלוק איתו את החוויות שלי בלהקה. את החזרות, המופעים, הפסטיבלים, ההחלפת תלבושות המהירה, הצחוקים, הבכי, גוף תפוס וכואב, הכעס, התסכול, הלחץ שלפני מופע, וה"היי" שאחריו, האהבה לבמה ולריקוד ועוד ועוד... הנוכחות שלה תמיד הרגיעה אותי וכשהיא היתה תמיד הרגשתי שהכל בסדר כי יש לי את דוניק איתי. כזאת היתה עדן. דמות שמשרה בטחון, שמסתכלים עליה בהערצה ולומדים ממנה כל כך הרבה. בפרמיירה האחרונה שלי היא הגיעה לצפות. באותו בוקר היא לא התאפקה וכבר התקשרה לספר לי שאישרו לה לצרת ולא הסכימה לי לספר לאף אחד. היא הפתיעה את כולם והגיעה פתאום בחזרה, רגע לפני הפרמיירה, על מדים. כל כך יפה ומהפנטת. בסוך המופע היא באה אליי וחיבקה אותי בבכי של התרגשות וגעגוע ואמה לי שבכל פעם שעליתי על הבמה היא היתה מהופנטת אלייושזה הזוי לראות את זה מהצד. אז דוניק שלי, אני אמשיך לרקוד בשביל שתינו, ואוהב את הבמה בשביל שתינו, ואחווה את החוויות בשביל שתינו. ואת לנצח איתי. זכיתי.

הי, אני רואה הרבה סרטונים ותמונות שלך ובא לי לחבק אותך, זה גורם לי להתגעגע אלייך, לא להתגעגע עצוב אלא להתגעגע כי איזה כיף שיש לי חברה כמוך, שאפשר לצחוק איתה עד שבוכים, לבכות איתה עד שצוחקים ושהיא תמיד מבינה ומכילה, והכל בהסתכלות כל כך בוגרת ואמיתית. ושהיא פשוט חברה, בלי משחקים, בלי דרמות. חושבת לי איך זכיתי בחברה שהיא כזו יפה ואפילו יותר מבפנים ואז מתחשק לי להתקשר אלייך או להיפגש איתך, כי הרבה זמן לא יצא לנו זמן איכות ואני בטוחה שאם נפגש עכשיו את תביני ברגע את כל מה שני מרגישה, כי אני תמיד יכולה לספר לך הכל. ולא משנה כמה זמן עבר, זה תמיד מרגיש לי הכי נכון ומחובר. כי את מכירה אותי ואני מכירה אותך ואת פשוט תביני ותהיי שם. וכל דבר שאני אומר יהיה בסדר, מקסימום תצחקי עליי שאני קצת משוגעת, יחד איתי. וכל יום שאני רואה פתאום תמונה שלך זה המחשבות שרצות לי בראש. איזו יפה! איך אני מתגעגעת אליה! ואז אחרי שניה, אולי קצת פחות, אני נזכרת. יותר בראש מאשר בלב. ויש שניה כזאת, אולי קצת פחות, של שוק. כמו מכה כזאת קצרה שעוצרת ואז הכל ממשיך. רגע שבו אני מבינה שתכף הגעגוע עומד לתפוס צורה אחרת. רגע שמבינה שאצל רוב האנשים סביבך וסביבי הוא כבר עמוק בפנים בצורה הזאת ואצלי הוא עדיין לא ממש נכנס. בהתחלה לא נכנס בכלל, לא נתתי לו מקום, ועכשיו לאט לאט, הוא מזדחל פנימה, נכנס על חשבון רגשות אחרים, לוקח קצת מהשלווה, קצת מהאהבה, קצת מהזכרונות הטובים, בכל זכרון ורגש הוא נוגע ומשנה אותם קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, ואני מנסה להדחיק, לא לתת למציאות להתממש. מאז ולתמיד עדן, איתי עמוק בלב, בכל מקום ובכל דבר אוהבת מאד, נופר

עדן שלי, קשה להתחיל לכתוב את המכתב בשבילך, יותר קשה מכולם. אני מדי פעם מריצה את הזכרונות שלי, מנסה כמה שיותר לזכור את התנועות הקטנות שלך, את הקולות והאמירות שלך, את העיניים היפות וכל כך טהורות. אני כל כך שמחה שיצא לנו לדבר הרבה, שמחה שלא צריכה להגיד שפספסתי אותך. אמנם בעיניי זה לא היה אפשרי. זוכרת איך חשבתי שאת ביישנית וזה העניין איתך. ואז ישבנו לשיחה והבנתי עד כמה זה עמוק יותר ואמיתי. לא רצית ולא חיפשת לבלוט ולהבליט את עצמך. כמו כוכב קטן פשוט היית מי שאצ. יש בזה כל כך הרבה יופי. ראיתי בזה גם קצת את עצמי. קשה לתאר את הכבוד שהתפתח אצלי אלייך מאז השיחה הזאת. עברת מלא קשיים והתמודדת איתם כל כך טוב, זה הרשים - היה לך קשה אבל המשכת לא משנה מה. ואז היו השיעורים שלך. מעוד שנייה לסרב פקודה בסוף העברת שיעור אחד המטורפים ששמעתי בחיי, ואני לא מגזימה. מלא פעמים זה היה לי כל כך לא הגיוני – איך אפשר לא להיות בטוחה בעצמך ולהיות עדן אלון לוי. כי עדן אלון לוי מושלמת וכולם רואים את זה חוץ ממנה. ואז היתה ההתלבטות שלך לגבי קורס טיס. בהתחלה לא האמנתי שזה אפשרי בכלל אבל את הפתעת אותי בכל כך הרבה דברים ומסתבר שגם בזה. אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות להשתתף חלקית בתהליך הזה ולשמוע ממך את ההתלבטויות שלך. כל כך לא רצית לעזוב את החברים שלך (שאם נתחיל לגבר עליהם ועל היחס שלך אליהם זה יהפוך להיות מכתב נוסף). אגב לינוי ודקל מחזיקים טוב שדעי. הם חזקים. אתם באמת חברים לכל החיים. לינוי שומרת על החיילים שלך. חבל שאת לא שומעת איך הם מדברים עלייך. את מודל לחיקוי וגיבורה שלה וגם שלנו. מחזור אוג' 23 מעריצים אותך כל כך, תמיד אמרו שהיית המפקדת הכי טובה. את יודעת שמעתי סיפור מאחת הטירוניות לא מהמחלקה שלך. היא סיפרה שכשהייתה בתורנות מטבח את היית שוטפת כלים אחרייך וכשהיא אמרה לך שלא צריך צחקת ואמרת "למה שאני לא אשטוף? למה שתעשי את זה את?" כזאת היית ולא אצליח לתאר עד כמה אני גאה שיצא לי לפקד ולהכיר אותך. זה הכבוד הכי גדול שזכיתי לו. אני רוצה לבקש ממך סליחה. אמנם בתור מפקדת עשית הכל כראוי, הגנת עליהם. אבל לפני שהיית מפקדת היית גם חיילת שלי, ותמיד ארגיש אחראית. סליחה שלא הייתי שם בשבילך, סליחה שהיה לך מפחיד, סליחה שאתם אלה שהייתם אותה שבת בזיקים, כי אולי אם זה היה קורה במשמרת שלנו את היית בחיים. כל כך לא פייר שזאת את היית שם. כל כך חייכנית, כל כך טהורה ואמיתית, כל כך יפה ואכפתית. את אחד האנשים הכי טובים שזכיתי להכיר. אני מזכירה אותך ואמשיך להזכיר בכל דבר שאעשה. כל הצלחה והישג שלי יהיו מוקדשים לך, וכך יהיה עד סוף ימיי. עדן שלי, אני מתגעגעת אלייך כל יום מחדש. אני אראה אותך בזכרונות ובחלומות עד שנפגש שוב. מפקדת 1 ג' שלך, נסטיה.

שנה בלעדייך עדן, שנה שהיתה מלאה בעשייה שעוסקת בך. אין פינה בארץ ובחו"ל שהפנים המחייכות שלך לא נמצאות בה. אבל את אינך. ועדיין לא הגיוני שה באמת ולנצח ושכל הדברים האלה הם פעולות הנצחה, ושאת לא חוזרת. שנה שאין אוויר. שנה שאת נמצאת בכל מקום – בלב, בנפש, בחלומות, ואפילו סתם בבנות שמחייכות חיוך גדול ופתאום לרגע נראות לי כמוך. היית גיבורה יפה שלי, נתת את הכל והצלת חיים רבים. אבל המחיר כבד ולא ניתן לעיכול. עברה שנה אבל אני יכולה לתאר כל דקה מההלווייה שלך, כאילו היתה היום. אני זוכרת את הרגע שגיליתי כאילו הוא קרה עכשיו. עברה שנה, אבל אני בכלל זוכרת אותנו בנות 5 ו 7 בבריכה בנירית נפגשות בפעם הראשונה. עברה שנה אבל כל יום כל כך מלא בך שזה בכלל לא הגיוני שאת לא כאן, ושאף פעולה או סטיקה או סטורי לא יחזירו אותך, ושבשביל לפגוש אותך ולהשלים פערים אני צריכה לנסוע לחלקה הצבאים בכפר סבא ולקוות שאת שומעת. השארת חור ענק בלב של כל כך הרבה אנשים, שכל כך גאים בך ומתגעגעים אלייך ולא מאמינים שכבר עברה שנה.