זוהר

עדן,
שנה בדיוק מהרגע שנלקחת מאיתנו, שנה שלמה שלא יכולתי לחבק אותך.
שנה שלא ראיתי את החיוך והעיניים הטהורות שלך.
שנה שלמה שלא שמעתי את הצחוק המתגלגל שלך.
שנה שלא יכולתי להריח את הבושם הטוב שלך, שהיית משאירה בחדר.
שנה שלמה שהסיכוי הקטן שלי לראות אותך זה אם אני יוצאת מהבית בדיוק בשעה הנכונה של קרן השמש האחרונה.
שנה שהחיוך והצחוק מהול בעצב עמוק.
שנה של געגוע אין סופי.
שנה שהראש לא מפסיק לעבוד והמחשבות לא מניחות לרגע.
שנה של לילות ארוכים ולא רגועים.
שנה שלמה של דמעות שיורדות מהפנים
עדן, אני זוכרת שאמרת לי שאת רוצה לחזור לרקוד, אך לצערי לא הספקת. אבל אל תדאגי, רקדנו בשבילך ועבורך.
דאגנו להנציח אותך ואת סיפור הגבורה שלך בכל פינה בעולם, מהמקומות הכי מתויירים ועד למקומות הכי נידחים.
דאגנו להעביר את המסר שלך "אהבה שווה עשייה", אותו מסר שהיית משרישה אצל החיילים שלך.
אז דוני שלי, מלאך טהור, אחותי הקטנה,
אני אוהבת אותך, מתגעגעת אלייך ולנצח תלווי אותי בכל דבר קטן בחיים.