ליה

עדן שלי,
היום רקדנו לזכרך. בחיים לא חשבתי שאני אעלה שוב על הבמה, אבל אז קרה ה 7 באוקטובר וביום הזה קרו הרבה דברים שלא חשבנו שיקרו בחיים ואחד מהם זה שאיבדנו אותך.
עדן, אחותי הקטנה, אחותי הגדולה גם לפעמים, כשממש היה צריך. חברת נפש שלי. איזה בן אדם את. כל פעם שאני חושבת עלייך אני רק חושבת על איזה בן אדם טוב היי. כל כך יפה מבחוץ, אבל בעיקרה יפה מבפנים. אני לא מעכלת את זה שאת לא איתנו כבר כמעט 10 חודשים.
מרגיש כאילו יש איזשהוא בור בלב בצורה שלך, שבחיים לא יתמלא שוב. כמה את חסרה לי מצד אחד ומצד שני אני מרגישה שאת כל היום איתי, הולכת איתי לכל מקום שאני הולכת, מחזיקה לי את היד בכל דבר שאני עושה, ונותנת לי את העצות שלך בכל דבר שאני צריכה.
גם היום על הבמה הייתה איתנו. נכון שרקדנו לזכרך אבל בעצם רקדנו איתך. הרגשתי אותך איתי בכל צדעד וצעד שעשיתי על הבמה והקהל ראה אותך איתנו. זה מדהים איך בדרך שלך הצלחת לאחד אותנו מחדש למקום שהיה בית שני שלנו תקופה מאד ארוכה, למקום בו כולנו זכינו להכיר אותך וזכינו להיות חברות של בן אדם כמוך.
עדן שלי, אני מבטיחה להמשיך לקחת אותך איתי לכל מקום שאני הולכת. בכל מקום לספר את הסיפור שלך, על איזה בן אדם היית, כמה מקום תפסת ועדיין תופסת בחיים שלי וגם את סיפור הגבורה המטורף שלך.
תודה לך על כל השיעורים שלימדת אותי, תודה לך על החברות שלנו, תודה לך על הבן אדם שאת.
אני אוהבת אותך לנצח.