נועה

שנה בלעדייך עדן,
שנה שהיתה מלאה בעשייה שעוסקת בך. אין פינה בארץ ובחו"ל שהפנים המחייכות שלך לא נמצאות בה. אבל את אינך. ועדיין לא הגיוני שה באמת ולנצח ושכל הדברים האלה הם פעולות הנצחה, ושאת לא חוזרת.
שנה שאין אוויר. שנה שאת נמצאת בכל מקום – בלב, בנפש, בחלומות, ואפילו סתם בבנות שמחייכות חיוך גדול ופתאום לרגע נראות לי כמוך.
היית גיבורה יפה שלי, נתת את הכל והצלת חיים רבים. אבל המחיר כבד ולא ניתן לעיכול.
עברה שנה אבל אני יכולה לתאר כל דקה מההלווייה שלך, כאילו היתה היום. אני זוכרת את הרגע שגיליתי כאילו הוא קרה עכשיו.
עברה שנה, אבל אני בכלל זוכרת אותנו בנות 5 ו 7 בבריכה בנירית נפגשות בפעם הראשונה. עברה שנה אבל כל יום כל כך מלא בך שזה בכלל לא הגיוני שאת לא כאן, ושאף פעולה או סטיקה או סטורי לא יחזירו אותך, ושבשביל לפגוש אותך ולהשלים פערים אני צריכה לנסוע לחלקה הצבאים בכפר סבא ולקוות שאת שומעת.
השארת חור ענק בלב של כל כך הרבה אנשים, שכל כך גאים בך ומתגעגעים אלייך ולא מאמינים שכבר עברה שנה.