עדי - טירונית של עדן

עדן זכרונה לברכה הייתה המפקדת האישית שלי. רציתי קצת לשתף אתכם מהחוויה הקצרה שלי עם עדן,
עדן הייתה מפקדת מטורפת, בן אדם כזה שאתה מסתכל עליו בהערצה ורוצה להיות כמוהו, היא עשתה הכל בדרך שלה, כל דבר שהיא עשתה היה לא פחות ממושלם, לכל פעילות או שיחה שהיא העבירה לנו תמיד היה מסר, תמיד היא רצתה שנהיה הכיתה הכי טובה, בכל דבר.
הזמני כיתה איתה תמיד היו הכי טובים, כל פעם היינו מבקשים שיכניסו ללוז עוד, היה כיף לשמוע ממנה ולהכיר אותה יותר.
היא דאגה לנו להכל, לא הרגשנו לרגע שאנחנו צריכים עוד מישהו שיעזור, היא הייתה עושה הכל בשבילנו, וכולנו הרגשנו את זה.
בערך עשרה ימים לפני, הייתי בשמירה עם עדן באותו המקום, ושאלתי אותה אם פעם קרה משהו בעמדה הזו, והיא עשתה לי פרצוף של נראה לך? ״הכל בסדר, לא יקרה כלום״, ובסוף קרה.
בשמירה הזו אני הייתי למעלה והיא הייתה למטה, וכל פעם היא עלתה אליי ואמרה לי נו עדי אל תהיי כזאת שבוזה תשאלי אותי כל מה שמעניין אותך, ובאמת דיברנו שאלתי אותה על הקורס מכים שלה והיא אמרה לי שזו הייתה התקופה הכי טובה לבינתיים בשירות שלה, גם שאלתי אותה איך היא מצליחה לתפקד ככ טוב עם חוסר בשעות שינה וככ הרבה דברים שמפריעים, היא אמרה לי שזה בשבילנו, הכיתה שלה. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותנו, ושאנחנו הלמה שלה, הסיבה שלה, ושהיא תעשה הכל בשבילנו, והיא באמת עשתה, עד הרגע האחרון.
באותה שמירה היא הזמינה לאכול עם כל הסגל והיא אכלה ושמרה לי את הצ׳יפס שלה, היא עלתה אליי עם הקופסא, ואמרה לי בתאבון עדי. למרות שאסור בכלל לאכול בשמירה, ולמרות שיש דיסטנס, היא תמיד דאגה לנו בכל דבר.
בסוף השמירה היא אמרה לי שישאר בינינו, אז אני מפרה את ההבטחה..
לפני בערך חודש היה לי יום ממש קשה, הייתי בבסיס כשהיה את האזכרה של החודש לסבתא שלי ז״ל, לא ביקשתי לצאת לאזכרה כי לא חשבתי שיאשרו לי וכל היום אכלתי את עצמי על זה שלא ביקשתי, רציתי ככ לצאת לבית.
כשהגיע הערב כבר לא הצלחתי להישאר בלוז והלכתי לדבר עם עדן, כשהסברתי לה את הסיטואציה היא אמרה לי שבא לה להרוג אותי, היא שיתפה אותי שכשהיא הייתה בקורס מכים סבא שלה נפטר, ובאזכרה של החודש היא לא ביקשה לצאת, כמוני. והיה לה ממש קשה שכל המשפחה שם והיא לא, היא הרגישה את מה שאני הרגשתי והבינה אותי ככ.
היא הביאה לי את הטלפון שלי וביקשה ממני לדבר עם אנשים שאני אוהבת, אחרי כמה דקות היא באה אליי ואמרה לי להתקשר להורים/ חברים לא משנה מי, שיבואו לקחת אותי לבית כמה שיותר מהר, בשביל שאולי אספיק להגיע לאזכרה.
וזה באמת מה שהיה, הצלחתי להגיע לסוף של האזכרה והכל בזכותה, הרגשתי שהיה לי איתה מן סגירת מעגל, היא עזרה לי בטירוף, היא ידעה כמה אני צריכה את הבית והערכתי אותה על זה ככ.
היא הייתה ממש מצחיקה, הפרצופים שלה כשהיא הייתה פותחת לנו שעון או כשהיינו עושים שטויות היו קורעים. הלוואי והייתי מספיקה להכיר אותה יותר לעומק, אבל מהמעט שהכרתי הכרתי בן אדם שלא פוגשים כל יום.
רציתי להיות מפקדת כמוה. רציתי לקבל את הכומתה שלה.כי אהבתי את איך שהיא הייתה עושה הכל בדרך שלה.
אמרתי לה שהלוואי ויהיה לי את היכולת לעזור ככה לחיילים כמו שהיא עזרה לי ושזה שווה הכל.
היה לי הזכות להכיר אותה, ללמוד ממנה, בזכותה אני בחיים, היא הצילה את חיינו ודאגה לנו עד לרגע האחרון, זה לא נתפס.
יהי זכרה ברוך ❤️‍🩹.