תומר

עדן, עדנקה,
אני מתגעגע אלייך.
מתגעגע לעדן, החברה הטובה, מתגעגע לתקופה שהיינו יושבים כל היום אצלך, אוכלים ביחד, שותים ביחד, רואים סרטים, מדברים על הכל.
הייתי מתייעץ איתך על כל דבר קטן שמעסיק אותי ותמיד היית שם, הקשבת ובחוכמה ובקלאס היית נותנת את המשפט והמילה הנכונה.
מתגעגע לצחוקים ולשטויות שהיו מייחדים אותך, כי אם יש בן אדם אחד בעולם שיגרום לי לראות קופיקו עד אמצע הלילה, זה רק את עדן.
מתגעגע להתעצבן על זה שאת מוצלחת בהכל וברור באת לא תלמדי אף פעם למבחנים ובכל זאת תקבלי את הציון הכי גבוה, ותעברי את הטסט הראשון, ותקבלי דפ"ר הכי גבוה.
מתגעגע לחברות שהיתה ביננו, שבהודעה אחת ידעתי שכל מה שצריך בשביל להחזיר את החיוך היפה שלך זה לעשות סיבוב להביא גלידה ולדבר קצת על החיים.
בדיעבד אני מבין קצת יותר כמה את נדירה, כמה חברות כמו שהיתה לנו היתה מדהימה וכמה אני מעריך אותה ואותך.
בשנה האחרונה עוד ועוד אנשים מבינים כם את העוצמות הבלתי נתפסות שיש בך, את האישיות והקסם שלך. אני יודע שאת מתעצבנת ומסמיקה כשאני מדבר ומחמיא לך, כי את כזאת צ נועה, אבל אי אפשר שלא כשמדובר בך.
אני בטוח גם שאת מלאת גאווה ושמחה לראות את המשפחה המדהימה שלך והחברים ממשיכים את הדרך שלך ומספרים את הסיפור שלך.
עדנקה, אני אוהב אותך ומודה לך על מי שהיית ואת עדיין עבורי.
אוהב ומתגעגע, תומר.