אימא

עדן יפה שלנו,
לא מצליחים לעכל שלא תהיי פה יותר איתנו, שלא נשמע את הצחוק המתגלגל, נהנה מהיופי הנדיר שלך, מהחיוך הכובש.
כשרקדת העולם עצר מלכת עבורנו, ברגעים הנדירים שהסכמת לשיר עם הקול פעמונים שלך היינו שבויים בקסמייך. כשהיית צריכה להתלבש תמיד חיכינו לך שעתיים ומתוך ערימה של בגדים זרוקים על רצפה היתה יוצאת נסיכה מהממת ומלאת סטייל משלה.
הכל היה מדוגם, גם האוכל, עד לרמת גודל חיתוך העגבניות וסידור השכבות בפרוסה. תמיד עם דרך משלך לעשות את הדברים, ייחודית, יפה, רגישה, מרשימה, אמיצה וצנועה כל כך.
חסרת בטחון שלפעמים זה הרגיז - למה? מה מעכב? תצאי ותכבשי את העולם.
הכל נגדע בבת אחת יפה שלנו, לפחות הכל נגמר כשאת במקום שבחרת, בעשייה שבחרת, עם חברים טובים שנפלו לצידך, כשאת יודעת שאת מוקפת אהבה.
מבטיחים להיות חזקים ביחד, יודעים שזה מה שאת רוצה ומבקשת.
עכשיו היופי הנדיר שלך מקשט ומאיר במקום אחר, אבל את גם איתנו, בלב הכואב שמסרב להאמין.
אוהבים אותך עד אין קץ.