מאיה ק

אותה עדן, קצת אחרת בכל מסגרת.
עדן של המשפחה, עדן של הצבא, עדן של הלהקה, עדן של בית הספר, עדן של הישוב, עדן של מעגל חברים אחד, עדן של מעגל חברים אחר.
אותה עדן, השטותניקית, עם האנרגיות המתפרצות, עם הלב הטוב והטהור, עם הרגשיות הכובשת והחיוך הממיס.
בלהקה את היית הגורם המאחד, העוגן. הקסם שלך הוא היכולת לגעת ולהכנס ללבבות של כולם. היית לי האחות הגדולה עם הבטחון להגיד הכל ולעשות הכל, ידעתי שתמיד תגידי מה את מרגישה, תעמדי מול מישהו שהתנהג לא בסדר ולא תפחדי להעמיד אותו במקום.
היית מי שמושכת אותי ברגעים הקשים לעדות את הדברים הכי מטופשים ומצחיקים שיש. רגעים שכל כך מאפיינים אותך, חוויות מצחיקות שלנצח יהיו חקוקות אצלי בלב.
היית לי הבית, המקום הבטוח, הכתף התומכת, הרגישה והדואגת. היה בך את האיזון המדויק בין האנרגיות, האווירה והחיוך, שנכנסו יחד איתך לכל מקום בו דרכת, לבין מקצועיות, בגרות ורצינות.
היו בך כנות ואמת שיצאו ממך בריקוד. הניצוץ המהפנט שרן תמיד אמר שיש לך. את היית הבן אדם שתמיד נמצא באנרגיות טובות, סחפת את כולם עם הצחוק שלך שעשה זרמים בבטן מרוב שאי אפשר היה לעצור. ומנגד, היה בך משהו מאד אלגנטי, כריזמה שקטה ומתפרצת, צניעות אבל הכרה מוחלטת במי שאת ומה את שווה.
המשפחה שלך עוסקת בהנצחה שלך בדרך הכי יפה שיש, בדרך שמתארת אותך. העבודה בגינה שלך שמתקדמת בקצב שיא היא כמובן עם מוזיקה שמחה ונשנושים טעימים, בדיוק כמוש את כנראה היית אוהבת. המדבקות שלך הן צבעוניות ויפהפיות, כמוך.
מחר נציין שנה לנופלך בקרב. שנה ששורף הלב, שנה של התמודדות עם האובדן, שנה של קושי בלתי אפשרי.
בשנה הזאת הכרתי עוד עדן, מזווית קצת שונה. הכרתי את עדן של הצבא, הלוחמת, הגיבורה, האמיצה, עדן המפקדת. עדן שבראש הרשימה שלה נמצאים הטירונים שלה והחינוך שלהם שתלוי בה. אלה שעבורם היא הקדישה הכל.
"תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך". מי שאפילו טיפה הכיר את עדן מבין מה היא מפקדת ראויה. הדמות הפיקודית שלך, המסירות שלך לחיילים, האומץ והגבורה שהפגנת. הלוואי שכל מפקד ישאף לדרך כזו, כמו שלך.
אני מתגעגעת אלייך כל כך, אוהבת עד כאב, אבל אשתדל לשמור על אופטימיות, בשבילך.
תנוחי לך שם למעלה ותמשיכי להפוץ את האור שלך גם שם, בדרך שלך, אבל שונה.
כי את תמיד אותה עדן, קצת אחרת בכל מסגרת.